הגישה שלנו כהורים עושה את כל ההבדל

אם היינו שואלים את עצמנו – איך היינו רוצים שיתייחסו אלינו וכך להתייחס לאחרים אז בטח היינו חיים מתוך שלווה ושקט פנימי. לא היינו מתלוננים על דברים שלא מצאו חן בעינינו, לא היינו חושבים על דברים שהם לא באמת חשובים לנו, לא היינו "נתקעים" על בדברים שהם לא מובילים אותנו להגשמה וגם לא הייתי בוחרים את התזונה שלנו מתוך מקום מפצה ..



וזה נכון לגבי הילדים שלנו !

רק אם היינו שמים את עצמנו במקום הילד בכל פעם שמגיבים לו בצורה מסוימת – אז בטח התגובות שלנו היו נראים ונשמעים אחרת.

אם היינו מגיבים לילדים שלנו בדיוק כמו שהיינו רוצים שיגיבו אלינו – אז הגישה שלנו הייתה אחרת לגמרי. ואם היינו מתייחסים לאכילה של הילד ולתזונה לו בדיוק כמו שהיינו רוצים שיאכילו, ידאגו ויזינו אותנו – אז האכילה של הילד הייתה הרבה יותר מחזקת.


בעצם זה קורה כי אנחנו ההורים גדלנו והפכנו להיות ריאליים, הפכנו לחשוב כמו שכולם חושבים, הפכנו לחשוב כמו שגידלו אותנו על אותם אמונות וערכים (שאולי הם לא שלנו), ואז הפיצוי שלנו על זה יהיה באוכל – ובעיקר אוכל מתוק, פחמימתי ומנחם .


אף ילד לא היה רוצה שינדנדו לו לסיים את כל הצלחת, אף ילד בעולם לא היה רוצה שירדפו אחריו כדי לסיים את האוכל או שיניחו מול מסך בזמן שהוא אוכל כדי להעסיק אותו. אף ילד לא היה רוצה שיכריחו אותו לאכול משהו שהוא לא אוהב מכל מני סיבות. ואם היינו שמים את עצמנו כהורים במקום הילדים שלנו (או אותם ילדים) אז ברור שהגישה שלנו הייתה שונה – ברור שלא היינו מחרכים ומנדנדים להם שיסיימו את הצלחת שבהרבה מצבים הכמות היא נכונה בעיניים שלנו ולא בהתאם לתחושה הגופנית שלהם. ברור שלא היינו שמים להם מסך בזמן האוכל והיינו מלמדים אותם להיות קשובים לגוף שלהם ולאכול בצורה שמתאימה להם, היינו נותנים להם לחקור את האוכל, לבטא את עצמם ולהיות סקרנים ומתלהבים בדיוק כמו שאנחנו היינו רוצים להיות – מתלהבים, שמחים, סקרנים וחוקרים.


רגע לפני שאתם מגיבים לילד בצורה מסוימת ורגע לפני שאתם אומרים לו משהו במיוחד בזמן האוכל תשאלו את עצמכם איך הייתם רוצים שיתייחסו אליהם ואיך הייתם רוצים שיסבירו לכם למה זה לא הזמן לאכול מהמזון הזה ולמה לא מומלץ להרבות מצריכת מזון אחר.

ותזכרו תמיד,

שהגישה שלנו יכולה לשנות חיים שלמים, ויכולה להזיז הרים בזמן שהכל קשה ובלתי אפשרי !!

שלכם, ערין