בלוג  הטיפים

בעוד שהעולם בחוץ חוגג הבטחות גדולות ו'ריסטארט' נוצץ, בתוך הבתים שלנו המציאות נראית אחרת לגמרי. עבור אינספור הורים, ינואר הוא לא דף חלק, אלא עוד חודש עמוס שבו מנסים לתמרן בין העבודה, הבית והצרכים של הילדים. בתוך המרוץ הזה, קל מאוד להתפתות להבטחה ש' מהיום הכל יהיה אחרת ' – רק כדי למצוא את עצמנו שוב באותה נקודה מול המקרר בסוף היום. אבל מה אם נגלה שהבעיה היא לא חוסר היכולת שלנו להשתנות, אלא הציפייה שנשתנה בבת אחת, בלי לתת מקום לעייפות, ללחץ ולשפה האמתית של הגוף שלנו. בעצם חודש י

איך הצלחת משפיעה גם על הארנק ? רוב ההורים לא מחברים בין שתי נקודות שנראות רחוקות אחת מהשנייה: מה שהילד אוכל — וכמה כסף יוצא מהבית. אבל בפועל, יש ביניהן קשר ישיר, עמוק ושקט. קשר שעובר דרך הגוף, הרגש, וההתנהלות היומיומית של כל המשפחה. סוכר הוא לא רק אוכל — הוא פתרון רגעי כשהילד מבקש מתוק, ברוב המקרים הוא לא מבקש “פינוק”. הוא מבקש הקלה. הקלה מעייפות, מעומס רגשי, מרעב סמוי או ממתח פנימי. וסוכר הפשוט, שנמצא בהישג יד אכן נותן הקלה — אבל לזמן קצר מאוד. האנרגיה עולה, המוח נרגע לרגע,

אתם משקיעים אנרגיה אדירה כדי להגיד "לא" לממתקים בדרך לקופה. אבל האם ידעתם שחלק גדול של הסוכר היומי שהילדים צורכים מסתתר במוצרים שאנחנו נותנים להם בביטחון מלא ? הסוכר הנסתר הוא ה"אויב" החמקמק ביותר של החוסן הפנימי. הוא לא נראה, הוא לא נחשב, אבל הוא מחבל ביציבות הרגשית של הילדים בכל ארוחה. הנה 4 קטגוריות מוצרים יומיומיים שכל הורה חייב לבחון מחדש: 1. הלחם הלבן (והלחם "הבריא" לכאורה) לחם הוא בסיס התזונה, אבל לחם לבן רגיל (וגם רבים מלחמי הדגנים המעובדים) עשויים מקמח לבן, שהוא למעש

ממה עשוי חוסר השקט הטיפוסי של סוף השבוע — ואיך הוא משפיע על האווירה והחוסן הפנימי של הילדים ? יום שישי הוא יום של ביתיות, הכנות, משפחתיות – אבל גם יום שבו משהו “מתערבב” בתוך הילדים, וקשה לפספס את זה: הם יותר עצבניים, יותר רגישים, נכנסים למריבות על שטויות, מתפזרים, מבקשים מתוקים בלי הפסקה… ובאוויר יש תחושה כזו של חוסר שקט שלא נגמר . אבל מתחת לכל זה יש סיפור עמוק יותר — סיפור על עומס, על מעבר מצב, על צורך בוויסות ובעיקר על חוסן פנימי שמתערער אחרי שבוע שלם. בואו נפרק את זה. 1. י

למה זה קורה כמעט בכל בית – ומה עושים מהיום כדי להחזיר שקט, יציבות וחוסן בסוף היום? יש שעות ביום שבהן אפשר לשמוע  את העייפות בבית. רגע שהוא כמעט תמיד חוזר על עצמו: אֶיזֶה פיצוץ רגשי, בכי, הצפה, ריב או חיפוש מתוקים, שוקולד… בערך בין 16:00 ל–18:00. ובואו נודה באמת — גם אנחנו, ההורים, מרגישים את זה. הילד מתפרץ על משהו קטן, אתם עייפים, הבית בשיא העומס, והכול מרגיש כמו “עוד יום שלא נגמר”. אבל מאחורי ההתפרצות הזו יש סיבה עמוקה , פיזיולוגית ונפשית. וכשמבינים את זה – ההתמודדות משתנה