הקשבה אקטיבית – הכלי שישנה את היחסים שלנו עם עצמנו ועם אוכל
- Areen Kamal Daxa
- 20 בינו׳
- זמן קריאה 3 דקות
רובנו בטוחים שאנחנו מקשיבים. אנחנו שומעים מילים, מהנהנים, עונים. אבל בפועל – פעמים רבות אנחנו רק מחכים שהשני יסיים, כדי להגיב, להסביר, לתקן או להרגיע. וזה בדיוק מה שקורה עם אוכל, רק התגובה הרבה יותר מהירה.
הקשבה אקטיבית היא משהו אחר לגמרי.
היא לא טכניקה. היא לא שיטה חינוכית. והיא בטח לא “להיות נחמדים יותר”.
היא שינוי תודעתי עמוק –באופן שבו אנחנו נוכחים בתוך קשר.
מהי הקשבה אקטיבית באמת?
הקשבה אקטיבית היא היכולת:
להיות עם מה שנאמר / שמרגישים בלי למהר לפתור
לשמוע גם את מה שלא נאמר ולהבין את הצורך שלנו
לפנות רגע את האגו, הפחד והרצון לשלוט - בהכל !
ולהיות נוכחים – כאן ועכשיו
זו הקשבה שלא שואלת: “איך אני גורמת לזה להיפסק?”
אלא: “מה קורה כאן באמת?”
למה הקשבה כל כך קשה לנו ?
כי היא דורשת מאתנו לעצור. וכי עצירה מפגישה אותנו עם:
חוסר אונים
חוסר שליטה
רגשות לא פתורים
עומס פנימי
כשילד מתפרץ, מתנגד, בוכה או “עושה דווקא” – הרבה פעמים זה מפעיל אצלנו משהו עתיק.
ואז אנחנו מגיבים מהר: מסבירים, מחנכים, מגבילים, משתיקים.
לא כי אנחנו לא אוהבים –אלא כי קשה לנו להיות עם מה שכואב.
הקשבה אקטיבית כהורות (וגם כיחסים בכלל)
ילדים לא תמיד יודעים להגיד מה הם מרגישים. אבל הם תמיד מראים.
ההתנהגות שלהם היא שפה:
סירוב לאוכל, בכי “בלי סיבה”, עצבנות, הסתגרות, צורך במתוק, במסך, בתשומת לב ועוד.
כשאנחנו מקשיבים באמת –אנחנו מפסיקים לראות התנהגות כבעיה, ומתחילים לראות בה בקשה.
וכשילד מרגיש שמבינים אותו –הרבה פעמים ההתנהגות נרגעת מעצמה.
אבל הקשבה אקטיבית מתחילה קודם כול – בעצמנו
אי אפשר להקשיב לאחרים באמת, אם אנחנו לא מקשיבים לעצמנו.
כמה פעמים ביום אנחנו:
רעבים ולא שמים לב
עייפים וממשיכים בכוח
מוצפים ומתעלמים
כועסים ולא נותנים לזה מקום
הקשבה אקטיבית לעצמנו היא היכולת לעצור ולשאול:
מה אני מרגישה עכשיו?
מה אני צריכה באמת?
האם אני מגיבה – או פועלת?
זו לא חולשה. זו אחריות רגשית.
הקשבה לצרכים הפנימיים – ואיך היא משפיעה על האכילה
אכילה, אצל ילדים וגם אצלנו, כמעט אף פעם לא מתחילה רק בבטן. היא מתחילה בצורך.
צורך בשקט. צורך בוויסות. צורך בביטחון. צורך בנחמה. צורך במילוי – רגשי לא פחות מפיזי.
וכשאנחנו לא מקשיבים לצרכים הפנימיים שלנו או של הילדים, האוכל הופך לפתרון מהיר:
מתוק כדי להירגע
נשנוש כדי למלא ריק
אכילה מול מסך כדי לא להרגיש לבד או מוצף
אבל הקשבה אקטיבית מאפשרת לנו לעצור ולשאול שאלות אחרות:
האם הילד רעב – או עייף?
האם הוא מחפש טעם – או קשר?
האם האכילה עכשיו מווסתת רגש, או מזינה גוף?
וכשאנחנו מלמדים את הילדים (וגם את עצמנו) לזהות את הצורך שמאחורי האכילה, הקשר לאוכל משתנה. וכתוצאה יש פחות מאבקים. פחות רגשות אשם. יותר בחירה. ויותר איזון.
בעצם האוכל חוזר להיות מה שהוא נועד להיות –תמיכה, הזנה, חיבור. ולא פתרון לקושי שלא קיבל מקום.
מה משתנה כשמתחילים להקשיב ?
היחסים נעשים רכים יותר
יש פחות מאבקי כוח
פחות צורך בצעקות והסברים
יותר שיתוף פעולה
יותר אמון
יותר שקט פנימי
לא כי הכול מושלם –אלא כי יש תחושה שמישהו רואה אותך באמת.
איך מתחילים לתרגל הקשבה אקטיבית ביומיום?
לאט. בלי דרמות. ובצעדים קטנים:
לעצור לפני תגובה – גם שלוש שניות משנות הכול
לשקף במקום לתקן – “אני שומעת שקשה לך”
לשאול במקום לקבוע – “מה אתה צריך עכשיו?”
להיות נוכחים בגוף – נשימה, מבט, טון דיבור
להסכים לא לדעת מיד – גם זה חלק מהקשבה
לסיכום –
הקשבה היא מרחב, לא פתרון
הקשבה אקטיבית לא באה לסדר את הילדים. היא באה ליצור קשר.
וכשיש קשר –הפתרונות כבר מגיעים מעצמם.
זה תהליך.זה תרגול.וזו מתנה – לנו, לילדים שלנו, ולכל מערכות היחסים בחיים.
כי בסוף, כולנו רוצים את אותו הדבר: שמישהו יקשיב לנו באמת.
הזמנה אישית לקהילה 🤍
אם הקריאה הזו נגעה בכך, אם הרגשת שזו לא עוד כתבה – אלא שיקוף של מה שקורה אצלך בבית ובלב, כנראה שהקשבה היא משהו שאת כבר מחפשת.
לכן יצרתי קהילת וואטסאפ תומכת להורים, מרחב שקט, אנושי ולא שיפוטי, שבו אנחנו לומדים יחד איך:
להקשיב מעבר להתנהגות
לזהות את הצורך שמסתתר מאחורי התנגדות, בכי או מאבק
להגיב ממקום מחובר ולא אוטומטי
ולחזק גם את עצמנו – לא רק את הילדים
בכל שבוע נושא מרכזי, כלים פרקטיים והרגשה ברורה: את לא לבד בתהליך הזה.
אם את מרגישה שהגיע הזמן להכניס יותר הבנה, רוגע וחיבור לבית –
את מוזמנת באהבה להצטרף לקהילה.
הקשבה מתחילה במפגש.
ואני אשמח לפגוש אותך שם 🤍
באהבה - ערין
תגובות